פסק-דין בתיק ת"א 984-05-08

א.         פתח דבר:

1.         התובעת, ילידת 2.1.36, נפגעה לטענתה ביום 9.1.08 בשעה 12:45 או בסמוך לכך, עת הלכה ברח' בן-גוריון בהרצליה (להלן - הרחוב).

2.         התובעת הלכה על המדרכה ברחוב בסמוך לבניין מס' 12, שהינו בית משותף (להלן - הבית המשותף). במקום זה חלק מהמדרכה מצוי בקומת הקרקע של הבית המשותף, באזור בו הבניין נתמך בעמודים (להלן - אזור העמודים).

3.         בקצה אזור העמודים קיימת מדרגה קטנה, באופן שהמשך המדרכה מצוי במפלס הנמוך במעט ממפלס המדרכה באזור העמודים (ר' התמונות המצורפות לתצהיר התובעת; להלן - המדרגה). הולך הרגל באזור העמודים צריך אפוא לשים לב למדרגה, על מנת שיוכל להמשיך בבטחה בהליכתו מבלי למעוד במדרגה.

4.         לגרסת התובעת, היא לא הבחינה במדרגה, מעדה, נפלה ונחבלה קשות בחלקי גופה השונים (להלן - התאונה). על רקע זה הגישה התובעת את תובענתה דנא, בה היא טוענת לאחריות הנתבעת לקרות התאונה.

5.         לשיטת התובעת הנתבעת התרשלה, בין השאר, בכך שלא דאגה לסלק את המפגע שנוצר בעטיה של המדרגה, או למצער בכך שלא דאגה לגדר את המדרגה או לסמנה כהלכה; והכל חרף העובדה שבמקום כבר אירעו בעבר נפילות ופציעות אשר אף הובאו לידיעת הנתבעת.

6.         בכתב התביעה נטען, כאמור, כי עקב הנפילה נפגעה התובעת בחלקי גופה השונים, ובעיקר בראשה ובידה השמאלית. עם זאת, ועל אף ארכות שניתנו לתובעת, לא הוגשו לבית המשפט חוות דעת רפואיות מטעמה, וב"כ התובעת הסביר את הדבר באילוצים כלכליים (ר' בפרוטוקול, עמ' 10 שורה 13). מכאן, שבמסגרת התובענה דנא לא הוכח כי נגרמה לתובעת עקב התאונה נכות רפואית כלשהי, בין זמנית ובין צמיתה.

7.         עוד יש לציין, בפתח הדברים, כי הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי נגד נציגות הבית המשותף. בהודעה נטען, כי המדרגה מצויה בתחומי הבית המשותף, היינו בבעלותם או בהחזקתם של בעלי הנכסים שבבית המשותף.

8.         לפיכך, כך נטען בהודעה לצד שלישי, ככל שבית המשפט יטיל על הנתבעת - חרף טענותיה והכחשותיה - אחריות לנזקיה הנטענים של התובעת עקב התאונה, יש לקבוע כי הנתבעת זכאית לשיפוי, פיצוי או השתתפות מהצד השלישי בכל סכום בו תחויב; והכל לנוכח התרשלות הצד השלישי, בין השאר בכך שלא דאג לסלק את המכשול שבמדרגה, או לסמן או לגדר את המדרגה.

9.         לטענת ב"כ הנתבעת, ההודעה לצד שלישי נמסרה בהדבקה על דלתו של מי שהוא, לפי ידיעת הנתבעת, חבר ועד הבית המשותף (ר' בפרוטוקול, עמ' 1 שורה 12). עם זאת, מעבר לדברים אלה לא הובאו ראיות אודות המצאה כדין לצד השלישי, אשר גם לא הגיש כתב הגנה ולא השתתף בדיונים שנערכו בתובענה.

ב.         ראיות התובעת וטיעוניה:

10.        בתצהיר עדותה הראשית תיארה התובעת את אופן קרות התאונה. לגרסתה, מהכיוון בו הלכה - דהיינו: מאזור העמודים אל המשך המדרכה שבמפלס הנמוך יותר - קשה להבחין במדרגה, שאינה מסומנת באופן כלשהו.

11.        בנסיבות אלה הופתעה התובעת מהימצאות המדרגה במקום ועל כן היא מעדה, נפלה ונפצעה כאמור לעיל. כפי שהודתה התובעת בחקירתה נגדית, המקום מוכר לה היטב, שכן היא נוהגת לערוך שם קניות מזה שנים רבות (ר' בפרוטוקול, עמ' 11 שורה 3 ואילך). עם זאת, עובר לתאונה היא לא הבחינה במדרגה משום שמכיוון הגעתה קשה לראות אותה ( שם, שורה 14).

12.        לאחר נפילת התובעת הוזעק למקום אמבולנס, אשר פינה את התובעת לבית החולים "מאיר" בכפר-סבא. התובעת טופלה בחדר המיון, ובין השאר נחבשה וגובסה ידה השמאלית. מאז סבלה התובעת, וממשיכה לסבול, מכאבים עזים הפוגעים בשגרת יומה ומאלצים אותה להיזקק לעזרת הזולת. בנוסף נזקקה התובעת לטיפולי פיזיותרפיה בשל הגבלות קשות בהפעלת האצבעות ושורש כף יד שמאל.

13.        מטעם התובעת העיד גם נכדה, מר איל באללי, אשר הוזעק למקום התאונה. כיוון שמר באללי הגיע למקום לאחר התאונה ממילא לא יכול היה להעיד על נסיבותיה. עם זאת, מר באללי העיד כי הוא מתגורר באותו מבנה בו מתגוררת התובעת, והיה עד לסבלה עקב פציעתה בתאונה. לדבריו, מאז התאונה נזקקה התובעת לעזרת הזולת וכן הוציאה הוצאות לנסיעות במוניות לטיפולים רפואיים ולפיזיותרפיה.

14.        לבסוף העיד מטעם התובעת מר ישר שמש, בעל מספרה הממוקמת בסמוך למקום התאונה. מר שמש זכר את נפילת התובעת. לדבריו, בזמן הנפילה הוא היה באמצע העבודה, ראה את התובעת על הרצפה ואז הביא לה כיסא ומים, עד שהגיע אמבולנס ולקח אותה.

15.        מר שמש ציין עוד:

זה לא פעם ראשונה שאני רואה אנשים נופלים לפחות 10 עד 20 פעמים, אני אישית מספר פעמים התקשרתי למוקד, העירייה לא עושה כלום ולי כואב הלב (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 30 ואילך).

16.        בהמשך הדברים, כשנשאל בחקירתו הנגדית אודות מה שנאמר לו בפניותיו למוקד העירייה, הוסיף מר שמש והעיד: